Articles

מחאת פסק הזמן או ג’ינג’י מרגיש טוב עצמו / רוני חרות

הגיעה לשכונה מחאה חדשה, “מחאת פסק הזמן”. מישהו גילה שחטיף השוקולד “פסק זמן” עולה פחות בארצות הברית מאשר בארץ ובמסגרת זכות הציבור לדעת העלה תמונה מרשיעה לפייסבוק. מתברר שזה מרגיז הרבה מאוד אנשים שמרגישים שזה לא הוגן, לא צודק, לא ציוני, לא שוויוני ובעיקר: לא צדק חברתי.

אז בוקר טוב סאנשיין: קפיטליזם עובד על היצע וביקוש. אם ימכרו פסק בזמן בניקרגואה הוא יעלה אפילו פחות וזה יעצבן אתכם בלי סיבה אפילו יותר.

רוב אוכלוסיית ישראל מקבלת על עצמה את הקפיטליזם. חלק תומכים בו ישירות, לחלק לא אכפת ולחלק זה פשוט נראה טבעי. מי שמנסה לשנות חוקים ספציפיים, מי שמדבר רק על דיור או רק על קוטג’ במקום לדבר על שינוי השיטה מן היסוד– תומך, לפחות באופן עקיף, בשיטה הקפיטליסטית; ולמי שתומך בקפיטליזם אין שום זכות להתלונן על הבדלי מחירים. אני אלך צעד קדימה ואומר שכל מי שהצביע לנתניהו, שדוגל (ודגל תמיד) בקפיטליזם כמעט טוטאלי, מוטב שימלא פיו מים, מכיוון שהוא קידם באופן פעיל את הקפיטליזם הישראלי. אפשר אפילו לומר שכל מי שמפנה אצבע מאשימה כלפי הבדלי מחירים שמתבססים נטו על היצע וביקוש, כמו הפנה את אותה האצבע היישר אל תוך הפרצוף של ביבי (ובאופן עקיף אל מי שבחר בו).

יש להוסיף גם טענה בסיסית הרבה יותר, שנשמעת בערך ככה: “פסק זמן זה חטיף”. כלומר, לא ברור איך הגענו למצב שצריך להזכיר לאנשים ששוקולד הוא לא מוצר יסוד. כשמדברים צדק, מתחילים מהמוצרים הבסיסיים ביותר, שכן חברה שחלק ממנה רעב ללחם אינה צודקת מלכתחילה. לאחר מכן, ממשיכים למוצרי תרבות למיניהם כדי לצמצם את הפער בין המעמדות. אין קשר בין מוסר לבין תמחור של מוצרי מותרות ועל כן אין לבוא בטענות כלפי עלית על מחירי ממתקים.

כשאנשים מוחים על מחירי פסק הזמן, הם מרגישים מאוד טוב עם המעשה החברתי והציוני שהם עשו, אך למעשה כל אשר אירע הוא שהם הסיחו את דעתם מהמחאות האמיתיות,  אותן מחאות שמנסות להשיג להורים כסף לספרי לימוד במקום לממתקים. מתחילים מלחם ואז עוברים לספרי לימוד, הבנתם? לא מתחילים בפסק זמן וממשיכים לפררו רושה.

אם נרחיב מעט את היריעה, נוכל לומר שמחאות מסוג פסק הזמן מחלישות  את המאבק נגד הנצלנות הקפיטליסטית. מתפתחת מחאה נגד עלית, הציבור מחליט להחרים ומחירי פסק הזמן יורדים. הדוגלים בקפיטליזם אומרים אז להדיוטות: הרי לכם. השוק החופשי פתר את הבעיה והוא יפתור גם את השאר. כך הם משקיטים ומרגיעים את הציבור בעוד היד נעלמה מזדחלת לו אל תוך הכיס.

אני מתנגד למחאה הילדותית זו וקורא לכם לזנוח אותה, הבה נרכז את המאמץ שלנו במחאות חשובות יותר, צודקות יותר ובעיקר – פחות נקודתיות.

Standard

5 thoughts on “מחאת פסק הזמן או ג’ינג’י מרגיש טוב עצמו / רוני חרות

  1. אמרתי שאני אקרא.
    אני חושבת שיש לך נקודה טובה ומשמעותית ואני האחרונה לדבר בשבחו של הקפיטליזם הביביניסטי,
    או הקפיטליזם הקיצוני ששם את ארה”ב כמודל לחיקוי (מי מתקנא בכלכלה כושלת ומתפרקת?!)
    אבל אני חושבת שדווקא עקרונות המחאה הם מאוד לעניין,
    שכן אין שום סיבה שאני, בתור רווקה שעובדת במשרה מלאה, לא אוכל להרשות לעצמי שוקולד.
    העובדה שקיים בכלל שיקול של כמות השוקולד שאני אוכלת בחודש (או בכלל – אוכלשאני קונה בסופר) לעומת שכר דירה – משהו פה מסריח.
    או שזוג הורים, לצורך העניין, ששניהם מרוויחים משכורת מעל המינימום, יצטרכו לחשוב פעמיים לפני שהם אומרים לילד שלהם שהוא יכול לקבל היום שוקולד.
    אז כן, זה שההתעוררות החלה בגלל המחירים בארה”ב – זה מפגר.
    אבל העיקרון שמאחורי ה”מחאה” (שלא באמת הייתה פה מחאה בכלל, אבל זו נקודה אחרת) הוא נכון וצודק.
    כי גם הקומוניזם, בצורתו הקיצונית ביותר, מוביל לעוני ולסבל של המונים – ע”ע רוסיה בתקופת סטאלין, או סין בתקופת מאו (סליחה, כן, אבל סין התחילה לפרוח רק אחרי שהמתנגד שלו מתוך המפלגה עלה לשלטון) – אנשים עדיין רעבו ללחם.
    אפשר לאבד את האנושיות בכל שיטת ממשל ומסחר,
    אבל זו בעיה אחרת לחלוטין מהבעיה שמצביעות עליה ה”מחאות” החברתיות האחרונות.
    מה שאתה רואה זה מעמד ביניים שמבקש להיות ביניים, כי הסיבה היחידה שהוא לא רעב ללחם היא חסכון מחושב, ואין שום סיבה שאנשים יעבדו כל כך קשה וירוויחו כל כך הרבה כסף ועדיין בקושי יסגרו את החודש.

    וזה מה שהיה לי להגיד.

  2. נקודה מעניינת יוני. אני לא בטוח שהיא תוריד את המחירים הנ”ל. הנקודות שלי הן:
    א. השיטה שרוב אזרחי ישראל עומדים מאחוריה מקדשת בדיוק את התופעה שהם מוחים נגדה
    ב. אנחנו צריכים לדבר על הורדת מחיריהם של מוצרים אחרים לגמרי

    • שחר בוים says:

      קראתי את המאמר שלך
      אני חושב שבהנחת היסוד הבסיסית שלך יש בעיה כלשהיא
      לטענתך, מי שדוגל בקפיטליזם לא יכול לבוא בטענות, ואני שואל, למה זה חייב להיות הכל או לא כלום,? אני חושב שהדברים תמיד נמצאים על קו רצף בין 0-100, אני בעד שוק חופשי, אבל לא לגמרי, למשל, אני בעד רגולציה יותר הדוקה להרבה מאוד מנגנונים כלכליים, ברגע שיש רגולציה, השוק כבר לא חופשי ב 100%,ץ
      דבר נוסף, בקפטיליזם יש לצרכן המון כוח, הכוח להחרים מוצרים וחברות ולדאוג להוזלה שלהם, כל יום שאנחנו מחרימים חברה מסוימת, ביחס ישר לימים שנערך החרם, כך יורדת המניה של החברה, (קיימים מאמרים מעניינים בנושא), כשמניה יורדת , זה כואב מאוד לכיס החברה, בדרך כלל חרם צרכנים אמיתי, מצליח!!!, יש לי עוד מלא מה להגיד, אבל אין לי כוח להקליד, אני אשמח לדסקס איתך את הנושא, בעיקר בקשר למחאה החברתית, בכל מקרהף נהניתי לקרוא, ועוד יותר מהעובדה שבאמת איכפת לך

      • שחר, כתבת דברי טעם.
        אני מסכים איתך לגבי ההנחה שלא מדובר בדבר שהוא שחור ולבן. ישנה סקאלה כלשהי שנעה בין קפיטליזם טוטאלי לבין ריכוזיות מוחלטת. היכנשהו באמצע הסקאלה הזו נמצאת השיטה הסוציאל-דמוקרטית, שיטה שמאפשרת תחרות ותגמול על כשרון עם רגולציה אמיתית, עם מטריה סוציאלית, עם דאגה לחלש ועם שירותי מדינה שהמדינה מנהלת (כלומר ללא הפרטה של שירותים ציבוריים).
        השיטה הזו הוכיחה את יעילותה בסקנדינביה באופן אחד, בבריטניה באופן אחר ובמרכז אירופה באופן שלישי. כך שניתן ליישם אותה וגם ניתן ליישם אותה באופנים שונים, כך שהיא תתאים לחברה הספציפית שמיישמת אותה.
        בנוסף, הכוח המועט שיש לצרכן בחברה קפיטליסטית הוא מסך עשן שמסתיר את חוסר האונים שלו, במיוחד בהתחשב בעובדה שרובנו לא רק צרכנים אלא גם עובדים. ובעולם העבודה הקפיטליסטי הזכויות שלנו נרמסות פעם אחר פעם

  3. יוני says:

    היי, יפה כתבת.

    אבל איך בדיוק שיטה כלכלית אלטנטיבית תוריד את מחירי המוצרים הנ”ל?

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s