Articles

ספרות ספקולטיבית / עדן קופרמינץ- חלק ראשון

סוגה ראשונה- פנטזיה

בחרתי לפתוח בסוגה זאת כי היא הסוגה אשר מעוררת את הזלזול הרב ביותר בקרב אנשים. נהוג לתפוס אותה כסוגה ילדותית, לא מפותחת ולא ספרותית. אנסה להציג הגדרה שונה של סוגת הפנטזיה ולהראות כי היא יכולה להכיל מסרים בוגרים, חזקים ולעיתים אף מפחדים.

על מנת לדון בסוגה זה, אשתמש בסדרת המופת של רוג’ר זלזני, “אמבר”. הסידרה מספרת על עולמנו כ”צל”, אחד מיני רבים. צל של מה? של אמבר, עיר קסומה אשר היא מרכז הסדר וכל שאר העולמות הם הצל שלה. מלבד אמבר גם קיימת תמונת מראתה, ממלכות הכאוס. גם הן “זורקות” צללים לרחבי הקוסמוס. מהמתח ביניהם נוצרים כל העולמות וביניהם שלנו. באמבר שלט אוברון, מלך נאור אשר השליט סדר וביטחון ברחבי הממלכה. אך אוברון נעלם, וכעת תשעת הנסיכים של אמבר (כותרת הספר הראשון) נמצאים במאבק פוליטי סביב הירושה. הסיפור עוקב (ע”י דובר בגוף ראשון) אחר קורווין, נסיך אמבר אשר מתגורר על הארץ שלנו.

חשיבות היתכנות התרחיש: אולי בסעיף זה ניתן למצוא את הסיבה לזלזול שחווה הסוגה. אין ספק כי מבחינת סוגה זאת, חשיבות היתכנות התרחיש היא אפסית. להיפך, מטרת הסוגה היא ליצור עולמות הזויים ודמיונים בצורה אמינה. זאת אומרת, הם מנסים ליצור עולם שונה לחלוטין משלנו אבל כזה שהקורא מסוגל להבין, להכיר ולהאמין לו. אך כאן גם טמון כוחו המרכזי של הסוגה: היכולת של סוגת הפנטזיה לחבר את הקורא לעולמה, ליצור אצלו הזדהות עם הדמויות ובכך לעבור תהליך אמיתי דרך קריאת הסיפור, היא מדהימה. לא בכדי צברה לה הסוגה קהל מעריצים פאנטי. כמות הרגשות, קיצוניות הרגשות, קיצוניות העולם והרצון להאמין יוצרים חווית קריאה ייחודית ומקיפה.

בסעיף זה גם ניתן לעמוד על הפרדוקס המעניין יותר בסוגת הפנטזיה. על פני השטח, נראה כי הסוגה איננה מתאמצת להיות יישימה לחיי היומיום או אפילו קשורה אליהם. העולמות הזויים, הדמויות זרות לנו, הרגשות קיצוניים. אך מתחת לפני השטח, יש כאן אימרה מחוכמת יותר. כמו הרומנטיקה של המאה ה-19, במיוחד בגרמניה, נאבקת סוגת הפנטזיה על מול הניכור, התיעוש והפלסטיקה של העולם המודרני. רובה קוראת לחזרה לחיים קמאיים, בסיסיים, אנושיים וריגשיים. אל מול הניתוק של דור ה-i, מתעקשת הפנטזיה על אנשים שנלחמים למען מטרתם, מתים למען אהבתם ובוכים למראה מצוק או שמיים.

כך למשל קורווין נקרע בין המשפחה לבין הצלחתו האישית. הוא מסרב לבגוד באחיו על מנת לקדם את עצמו. לא רק זאת אלא כאשר הוא ניצב מנצח מעל אויבו המושבע, אחיו אריק, הוא מתעקש לגלות מידה של כבוד, רעיון שעבר מן העולם כבר מזמן. לא רק זאת, אלא הקופנליקט שמונח בבסיס הספרים הוא מאבקם של הסדר והתוהו. בעולם שבו הגבולות מטשטשים, שבו אין סדר ולא כאוס, מנסה הסידרה להציג דמויות אשר נקרעות בין הקיצונים. לשם כך, נזקק זלזני לחרבות, טירות וכשפים. על מנת להציג קונפליקטים אנושיים ועמוקים, של כבוד, שקר, אמת, ערכים, אהבה ואובדן הוא פונה אל תרחיש דמיוני. יצירת העולם מחברת אותנו אל קורווין עוד יותר: כבודו הופך לשלנו, סתירותיו מציקות לנו ומעל הכל, אנחנו מקווים בשבילו שהוא ייצליח להישאר שפוי במאבק בין הכוחות הענקיים שמתחולל סביבו.

התהייה: את התהייה של כל סוגה ניתן לשייך לאחת משלוש תהיות: מה אם? (מד”ב), לו רק (פנטזיה) ואם זה ימשיך (דיסטופיה/אוטופיה). התהייה היא המניע של הכתיבה: היא עומדת בבסיס הרעיון וצובעת את החזון של הכותב לאורך כל הכתיבה. לא רק זאת, התהייה גם מכוונת את הקורא לסגנון קריאה: האם מדובר בהתבוננות בדבר קרוב העשוי להתרחש (מה אם?), במצב אחר לגמרי ומשונה (לו רק) או בנבואה לגבי עתיד אפשרי (אם זה ימשיך).

בסוגת הפנטזיה ניתן להבחין באופן מובהק בתהיית ה-“לו רק”. זה הוא בעצם הבסיס של כל הסוגה: לו רק יכולנו להטיל קסמים, להשפיע על העולם עם מחשבתנו, להיות סייפים מוכשרים וכו’. כאשר מדובר בפנטזיה בצורתה השלמה ביותר, בניית העולם, התהייה הזאת חוזרת ונשנת. לו רק הייתה עיר במרכז העולם. לו רק העיר הזאת הייתה מטילה צללים. לו רק הייתה לה תמונת מראה. וכך נמשכת מלאכת היצירה, בעזרת סדרה של “לו רק”. ע”י התרכבות והתמזגות עם שתי התהיות האחרות מצליחות סדרות פנטזיה לחבר את עצמן גם לעולם שלנו: מה אם היפנים ייפתחו כנפיים אישיות ונוכל לעוף? לו רק החברה שלנו הייתה כזאת אז היה לה היררכיה של כנפיים לדוגמא.

כבר הראתי בצורה שטחית את הדוגמא של “אמבר” ביחס להתהייה מסוג זה. אך יש עוד רמה של חיבור לתהייה. לא רק העולם השונה הוא זה אשר בא בתשובה לתהייה אלא גם הדמויות עצמן. לו רק היינו יכולים לשוט בין הצללים ולשלוט באמבר. לו רק היינו אנשים בעלי כבוד. לו רק היינו אומרים את האמת. לו רק היינו נלחמים בעד מה שאנחנו מאמינים בו ללא פשרות. לו רק הייתי קורווין!

מסקנות: המסקנות של סוגת הפנטזיה הן רבות ומגוונות. כל אחת מהיצרות מנסה לכוון לחלק אחר בקיום האנושי ולהתבונן בו בצורה אחרת. שר הטבעות לדוגמא מנסה להתבונן במושג הכוח, “אמבר” במושגי הכבוד והמשפחה והארי פוטר בשאלת כוח הרצון והביטחון העצמי. אך בכך זאת ניתן לאפיין מסקנה אחת משותפת לסוגה: לאורך השנים שכחנו דברים. הקיום המודרני לא מאפשר לנו לבטא כל מיני ערכים שפעם היו חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו כבני אדם. את חלקם, עדיף שנשכח (לדוגמאת זעם ההרג או יצר הנקמה). אך את חלקם ראוי שנזכור: אחווה, כבוד, ביטחון עצמי, הקרב עצמית וכו’. סוגת הפנטזיה פותחת זרקאור על הערכים הללו, גורמת לנו להיזכר בהם ואולי אף לחוות קצת מהם.

בחלק הראשון ניסתי להראות כי סוגת הפנטזיה מכילה שאלות חשובות ובוגרות על הקיום האנושים המודרני. העיר, הניכור, הדיכאון, אי היציבות וכל מה ששכחנו, כל אלו עולים בסוגת הפנטזיה. נכון, קיימים ספרים רבים אשר מציגים פנטזיות אסקפיסטיות ותו לא. אך סוגה זאת יכולה גם לייצר ספרות בוגרת וקשה אשר מזכירה את תנועת הרומנטיקה של המאה ה-19: דרישה חזקה, חמורה וקמאית לחיים אנושיים קדומים יותר, רגשיים יותר ואמיתיים יותר.

בחלק הבא: נסייר ברחובות הדיסטופיה המדכאים ובמגדלי האוטופיה המרהיבים. נדון גם באוטופיות המוקדמות יותר בספרות, כגון זאת של מור, וגם בדיסטופיות של שנות ה-60′.

Standard

2 thoughts on “ספרות ספקולטיבית / עדן קופרמינץ- חלק ראשון

  1. Eden Kupermintz says:

    היי מנחם!

    אני שמח לשמוע שאהבתה את ההרצאה. אני מקווה להרצות גם שנה הבאה, אם באי-כנס ואם באייקון עצמו.

    אני שוקד על הפרק השני של המחקר שלי, הוא נכתב נורא לאט. יש לי איזה מחסום כתיבה, אבל אני בטוח שאני אעבור אותו.

    בנוגע לפרשנות שלך לספרים הראשונים של אמבר (שהם אכן יותר טובים):

    אני מניח שאני מבין את המטאפורה של אמבר לעניין התכנון האלוהי (שתשובתו היהודית לא מספקת אותי כלל אבל לא משנה). אבל מה בדבר שאר הספר? הרי רוב הספרים מתמקדים במסעו האישי של קורווין ברחבי הקוסמוס המוזר של הסדרה ומזכירים סיפורי הרפתקאות של ימי הביניים או של המאה ה-19. אני לא זוכר עוד הרבה אזכורים שיכולים להיות קשורים למוטיב דתי, אתה כן?

    תודה על הקריאה ועל התגובה!

  2. מנחם קוזלובסקי says:

    שלום עדן,
    בשבוע שעבר שמעתי את ההרצאה המאלפת שלך באל-כנס הסינגולריות, על PKD ונהניתי מאד.
    קראתי כעת בהנאה את המאמר שלך על הפנטזיה, אני מחכה לחלק השני.
    אגב, חמישית אמבר הראשונה (בשאר החלקים יש ירידה גדולה בהידיק שבעלילה לדעתי), התקשרה אצלי דווקא לקטע דתי. המודל השמור בעיר שלפיו הכל נבנה המיקרו והמקרו, הזכיר לי מדרש האומר: “הסתכל הקב”ה בתורה ובנה עולמות”.
    כלומר – ה”מודל” הוא (ביהדות) הקודקס הכתוב, ועל פיו כל העולם מתקיים, כך הכל צפוי אבל עדיין זכות הבחירה קיימת.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s