Articles

ספרות ספקולטיבית / עדן קופרמינץ – הקדמה

רבות נאמר ונכתב על הספרות הספקולטיבית, באתר זה ובכלל. בפרט, נכתבו דברים על נושאים רבים: הקשר בין הסוגה לספרות, הערך של הסוגה, הקשר שלה לפילוסופיה ופסיכולוגיה ושלל נושאים רבים ומעניינים. במקום לכתוב עוד מאמר אשר דן בקשר בין הסוגה לבין דברים אחרים, החלטתי לנסות ולאפיין את הסוגה עצמה. נתקלתי בבעיה הזאת בשיחות רבות, כאשר כל ניסיון להגיע להגדרה מסויימת נתקל בקשיים. אני לא מאמין שאצליח לכתוב במאמר זה הגדרה מוחלטת ומושלמת של הסוגה. ועל כן, מטרתי היא ליצור מעין מסמך מצומצם אשר ינסה לפחות לצייר קווים לדמות הסוגה.

ראשית, מה הוא מקורו של המונח “ספרות ספקולטיבית”? אי שם במהלך שנות ה-50′ התקיימה תקופה אשר ידועה כ-“תור הזהב של המדע הבדיוני”. סופרים רבים התחילו לכתוב וביניהם רוברט היינלין, רוג’ר זלזני, אייזיק אסימוב, אלפרד בסטר ורבים אחרים. אכן, נהוג לחשוב כי רוברט היינלין בעצמו הוא זה אשר טבע את המונח, אך הדבר לא הוכח מעולם. היצירות התאפיינו בקריאת תיגר על המצב הקיים בעולם, על מלחמת העולם השנייה, על אמריקה של שנות ה-50′, על הטכנולוגיה, על החברה, על מגדר ועל שלל נושאים אחרים. במהרה, הוגים, קוראים וכותבים התחילו להבין כי מתרחש כאן דבר חדש, שונה מספרות המדע הבדיונית אשר הייתה מוכרת עד כה (כגון ה.ג וולס או סי.אס לואיס). המונח התחיל להתפשט והפך להיות מעין סממן של הסופרים עצמים, של התנשאות כמעט: “אני לא מדע בדיוני! שם מדובר על חלליות מהירות, נשים לבושות למחצה ונשקים אדירים! אני ספרות ספקולטיבית! אני חתרני, אינטלגנטי, חלוץ!”.

מאז עברו כמה שנים וכמה גישות שונות לספרות. כיום, נהוג לאפיין את הספרות הספקולטיבית כמכילה מעט יותר מאשר רק מדע בדיוני. לכל הסוגות אשר כלולות בה נהוג לקרוא “סוגות בעלות מרכיב דמיוני גבוה”. אם כן, הספרות הספקולטיבית היא מעין סוגת על אשר כוללת סוגות רבות בתוכה. סוגות אלה קשורות על ידי הנוכחות של מרכיב הדמיון בכתיבתן.

מכאן, נפנה לסקור חלק מהסוגות אשר כללות בתוך סוגת העל הזאת. נדון בסוגת הפנטזיה, סוגת הדיסטופיה/אוטופיה וסוגת המדע הבדיוני. קיימות עוד סוגות רבות אשר לא נדון בהן, למשל: היסטוריה אלטרנטיבית, סוגת גיבורי העל, פוסט-אפוקליפסה או אימה. בבואי לדון בכל סוגה אתייחס לשלושה מדדים:

א) חשיבות היתכנות התרחיש. האם הסוגה מתרכזת בהצגת תרחישים אשר ייתכן ויתקיימו? או שמא הסוג מתמקדת דווקא בהיפך: תרחישים הזויים אשר נראה כי לעולם לא יתקיימו? בהקשר זה גם אדון בשאלה של ראיית הנולד וחשיבותה של הסוגה להיות יישימה ליום יום.

ב) התהייה. אני מאמין כי ניתן לאפיין כל סוגה בעזרת תהיית מפתח אשר מוצבת בבסיסה. בכל סוגה אציג את התהייה המרכזית ואדון בשאלות הנוספות אשר נובעות ממנה, לדוגמא: סגנון הכתיבה הנובע מהתהייה, סגנון הקורא, סגנון הקריאה וכו’.

ג) מסקנות אשר נובעות מהסוגה. לאן כל סוגה מכוונת? אילו מסקנות היא מנסה לעורר אצל הקורא? אילו מסקנות הקוראים בדרך כלל משייכים לכתיבה מסוג זה? האם יש אמת בשיוך זה או שמא יש גיוון מסקנות?

בכל סוגה אציג דוגמא אחת מרכזית. דרכה נוכל להשיב על השאלות ולהראות דוגמאות קונקרטיות להתבאות הדברים בסוגה עצמה. אני מודע כי הדבר בעייתי: קיים הון רב של ספרים בכל סוגה והבחירה שלי היא מוטה. אבל מתוקף המדיה אצמצם את דיוני לדוגמא אחת. אני אשמח אם תציעו דוגמאות חלופיות, במיוחד כאלה אשר סותרות את דבריי. הרי שכך נוכל להרחיב את ההגדרה שלנו ולנסות לדייק בה יותר.

Standard

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s