Articles

מדע בדיוני, ספרות והמעט שביניהם / רוני חרות

מהי ספרות?

אני לא אעמיד פנים שמדובר בשאלה פשוטה, אבל האם אי פעם לקחתם כמה רגעים כדי לחשוב על כך? מה ההבדל בין סיפור קצר לבין מאמר בעיתון? או לבין מכתב? אני מציע שתקדישו לכך מעט מחשבה, בעוד שאני אסביר חלק מהתשובה של יאקובסון לשאלה הזו בדיוק.

הספרות, כמו כל טקסט, היא אקט של תקשורת. נדמה לי שכולנו יכולים להסכים על כך. מישהו כותב טקסט, מישהו אחר קורא אותו – תקשורת. לפי יאקובסון, כל אקט של תקשורת מכיל מספר מרכיבים. השניים הברורים הם מוען ונמען. לאחר מכן, המסר שעובר בין השניים. מרכיב נוסף הוא הצופן, כלומר, השפה שבה משתמשים על מנת לפענח את המסר ולבסוף: הדבר שעליו מדברים. בשפה המקצועית: רפרנט.

ובכן, כל אקט של תקשורת מכיל, כאמור, את כלל המרכיבים. אבל יאקובסון גורס שהדגש נע בין המרכיבים ושכך משתנה סוג התקשורת. למשל, אקט תקשורת שהדגש שלו הוא על הרפרנט, מהווה תקשורת של חיווי: “השולחן הוא ירוק”. תקשורת שהדגש שלה יהיה על הנמען, תהפוך לתקשורת של ציווי: “לך לשולחן”. אם האקט מדגיש את המוען אזי הוא יביא לתקשורת רגשית: “חם לי” או “אני שמח”. אם המשקל נוטה אל עבר הצופן אז כנראה שמדובר באיזו תקשורת בלשנית, שעוסקת בשפה עצמה: “שניים או שתיים?”. אולם, כשהדגש של אקט התקשורת נמצא על המסר עצמו, כלומר: לא על מה שנאמר אלא על איך זה נאמר – או אז מדובר בספרות. במצב כזה, הפונקציה של אקט התקשורת היא פואטית ועל כן כל העניין הזה מכונה: “הפונקציה הפואטית של יאקובסון”.

אז האם במדע בדיוני הפונקציה היא פואטית? האם הדגש הוא על האופן שבו נמסר התוכן? התשובה היא שלרוב לא. רוב המדע הבדיוני מהווה רעיונות היפותטיים, מעין גרסה מורחבת לשאלות בסגנון של: “מה היה קורה אילו?”. רוברט היינליין, סופר מד”ב רב השפעה (ושנוי במחלוקת), אמר על המדע הבדיוני שהוא: “השערה מציאותית על אירועים עתידיים אפשריים…”. להשערות כאלה יש מקום והן יכולות להביא למחשבות מעניינות ופרודוקטיביות, אבל זו לא בדיוק ספרות.

זו הסיבה שמדע בדיוני הוא ז’אנר שנחשב לבעייתי – הוא נמצא בשולי הגדרתה של הספרות, על הגבול בינה לבין טקסטים מסוג אחר. בנוסף, זו הסיבה שגם הסופרים שכן כותבים ספרות בתוכו, לא מצליחים לפרוץ את גבולות הז’אנר. כמעט רק מי שמתעניין במדע בדיוני יכיר אותם, וזאת למרות שהספרות שהם כותבים יכולה לגעת בכולם. דוגמה מצוינת לכך היא אורסון סקוט קארד, שכתב את סדרת הספרים שעוסקת בדמות אנדר. שני הספרים הראשונים בסדרה, “המשחק של אנדר” ו”הצל של אנדר” הם ספרות לכל דבר. הם עוסקים בהתפתחות ובחניכה, בבני אדם. הם אמנם מתרחשים על רקע עתידני, אך ספרים שעוסקים בתחומים שהזכרתי יכולים היו להתרחש באותה המידה בתקופת האבן. אני המלצתי על זוג הספרים הללו לכמעט כל מי שאני מכיר וטרם נתקלתי באכזבה, אך עקב השיוך לז’אנר המדע הבדיוני – הם כמעט לא יכולים לפרוץ לחוג קוראים רחב.

אם כן, ישנה תופעה של יצירות מדע בדיוני, שעל פי הגדרות רבות, אינן ספרות. מדוע צריך להכיר בה? כדי שנדע שלא לשפוט אותן בעזרת אמות המידה שאנו רגילים להשתמש בהן לשיפוט יצירות ספרותיות. מטרתן אינה אותה המטרה ושיטתן אינה אותה השיטה. אם נשתמש באמות המידה הספרותיות המקובלות, כנראה שנגיע למסקנה שמדובר ביצירה לא טובה – וכלל לא בטוח שזו מסקנה הוגנת. יפה יעשו חוקרי וחובבי הז’אנר אם הם יפתחו מערכת פרשנית-ביקורתית שתתאים לצרכיו.

מראי מקום, הערות ומידע נוסף:

א.      אין ספק שעשיתי ל”תיאוריה הפונקציונאלית” של יאקובסון הפשטה די קיצונית, חדי העין ישימו לב שאפילו הרשיתי לעצמי (בחוצפתי, יש להוסיף) להשמיט מרכיב אחד. לאור צרכי הטיעונים שהצגתי, לא ראיתי לנכון לפרט את התיאוריה באופן מדוקדק. המאמר המלא למי שמעוניין: http://studio.berkeley.edu/coursework/moses/courses/texts/auteur-genre/Jakobson%20Functions.pdf . לפירוט מקוצר יותר : http://bit.ly/OY77EJ

ב.      הסופרים שהוזכרו: רוברט היינליין, http://en.wikipedia.org/wiki/Robert_A._Heinlein. אורסון סקוט קארד, http://en.wikipedia.org/wiki/Orson_Scott_Card.

Standard

7 thoughts on “מדע בדיוני, ספרות והמעט שביניהם / רוני חרות

  1. Eden Kupermintz says:

    Rony Herut :

    נ.ב. – בטעות עשיתי לייק לפוסט של עצמי. ואז בניסיון לבטל את זה עשיתי דאבל-לייק לפוסט של עצמי. מדובר בתאונה, לא לשפוט

    אתה לוזר.

  2. נ.ב. – בטעות עשיתי לייק לפוסט של עצמי. ואז בניסיון לבטל את זה עשיתי דאבל-לייק לפוסט של עצמי. מדובר בתאונה, לא לשפוט

  3. לגבי ההגדרה של ספרות דרך הבדיוניות, זו הגדרה מפתה אך בעייתית בעיניי.
    בוא נחשוב על מצב שבוא אני כותב לך מכתב שכל כולו תיאור של אירוע שלא קרה. האם זו ספרות? אם אני מתחיל את המכתב ב:”תחשוב על האירוע הבדיוני הבא”” אז זה כבר לא ספרות (כי ביטלתי את “האשליה”)?
    ואם אני כותב רומן שלם, בדוי לחלוטין, אבל אני מתחיל אותו במילים: “תחשבו על האירוע הבדיוני הבא”.
    הלאה, אם אני כותב רומן שמבוסס על סיפור חיי והוא מדויק לחלוטין מבחינת הפרטים? זה לא בדיוני אבל זה ספרות.
    חוץ מזה, בואו לא נשכח שספרות היא לא רק רומן, היא יכולה להיות קצרה. אם אני אומר לך לחשוב על מצב היפותטי כדי לחזק טענה (בדיוק כמו שעשיתי הרגע עם המכתב) – זו ספרות?

  4. אוקיי, כבר הקונספט של האתר מצליח כי עלו כמה נקודות מעניינות.
    אז ככה, בהגדרה של רומן יאקובסון לספרות, כשהוא אומר שהדגש הוא על המסר, הוא מתכוון לאופן שבו הדברים נאמרים. זה דבר שהוא מבהיר במאמר עצמו וכנראה שלא הבהרתי את זה דיו.
    לגבי החלוקה הז’אנרית המקובלת, צריך להבין שמדע בדיוני הוא תת סוגה של סוגה ששמה “ספרות ספקולטיבית”. תתי-סוגות נוספות שחולקות את הכבוד הן, בין השאר: היסטוריה חלופית וספרות על-טבעית. הרבה אנשים כוללים כאן גם פנטזיה וספרות גיבורי על. זו הכללה שאני לא משתגע עליה עקב חוסר החשיבות בז’אנרים הללו להיתכנות של התרחיש – אבל זה למאמר אחר.

  5. אריק דניאלי says:

    מסכים עם אלון. נראה לי היה איזה בלבול עם הדגש שבמעשה התקשורת הספרותי הדגש צריך להיות על מה שנאמר ולא על איך. אבל בקטנה.

    השאלה שלי היא אם במעשה הספרותי אין עניין של בדייה? כלומר, האין מה שמפריד את הספרות משאר צורות הכתיבה היא העובדה שבסופו של דבר היא אינה מתעדת דבר, אלא היא כר לגיטימי להמצאת עולמות ותכנים?

    אם התשובה החיובית, אז למדע הבדיוני אין בעיה לדור תחת הגג הזה, כי גם הוא בסופו של דבר – “בדיוני”.

  6. Eden Kupermintz says:

    פוסט מצויין שהוא מעין סיכום של השיחה שערכנו אז על הגג של קרן. אני חושב שהזרקור צריך להיות מופנה לשני נושאים מרכזיים בעניין:

    הראשון, הדעה הקדומה אשר רווחת בקרב האנשים. זאת היא אשמת חובבי הז’אנר בעיקר שכן הם ציירו את הז’אנר כמועדון חברים סגור. בנוסף, השם הרע שיצא לז’אנר, ובצדק, מונע מאנשים להתעמק בו וליהנות ממנו. אם חובבי הז’אנר (כמוני) היו פתוחים יותר ומנסים לעזור לאנשים, המצב היה טוב יותר. לכן אני מנסה כמה שיותר לא להתנשא ולהמליץ לאנשים על ספרים ולעזור להם איתם.

    דבר שני, הוא השפה הביקורתית שאתה העלתה בקצרה בסוף הפוסט. אני חושב שזאת שאלה מעניינת מאוד ואכן קיימת קצת ספרות בנושא. אולם, יש עוד הרבה מה לעשות. השאלה החשובה ביותר היא זאת אשר אלון העלה. מה הוא בכלל המד”ב? האם הוא ז’אנר? האם הוא מאפיין? האם הוא רקע? ישנם הרבה ספרים שהיו יכולים להתקיים בז’אנרים רבים ללא ההתרחשות שלהם ברקע שהוא מד”ב. השאלה היא מה זה אומר על מד”ב?

  7. Alon Schwarz says:

    דבר ראשון, תתחדשו על האתר – נראה מוצלח.
    בקשר לפוסט. לא קראתי את המאמר המלא (שממש טוב שצירפת), אבל אמרת שכשהדגש הוא על המסר, אז מתעסקים לא במה שנאמר אלא באיך הוא נאמר. יכול להיות שלא הבנתי עד הסוף, אבל מהכרותי עם המונחים האלה המסר הוא בדיוק מה שנאמר. כלומר, ברור שאיך זה נאמר משפיע מאוד על המסר, ובעיקר על איך הוא ייקלט – אבל בלי התוכן עצמו אין מסר. לכן לא מאוד ברור לי איך דווקא החלוקה הזו למרכיבים עזרה לך להגדיר את ההגדרה שלך לספרות.
    ובקשר למדע בדיוני – מדע בדיוני הוא ז’אנר מאוד בעייתי מהבחינה הזו, כמו שאמרת, אבל לדעתי מסיבה קצת אחרת. כל סיפור שהוא שמתרחש בעתיד המספיק-רחוק, או שיש בו טכנולוגיה בדיונית כלשהי, מיד נופל לקטגוריה של מד”ב – כשאם תוציא ממנו את המרכיבים הנ”ל, הוא יכול היה להיות באחד מבין עשרות ז’אנרים. אני יכול לחשוב על ספרי מד”ב שקראתי שהיו רומנים, ספרי מתח, ספרי בלשות, קומדיות, ועוד דברים רבים שאני לאו דווקא יודע לסווג בוודאות.
    ומצד שני, התת-סוגה של “מה היה אם” היא אמנם, מטבעה, מאוד בולטת ודומיננטית בז’אנר המד”ב – שבו הרבה פעמים אותה טכנולוגיה בדיונית שהזכרתי היא המניע העיקרי של העלילה – אבל היא קיימת גם בז’אנרים אחרים, בהם הרכיב המניע בעלילה הוא בדיוני לא פחות, אבל מכיוון שאינו מבוסס טכלונוגיה או שאינו מתרחש בעתיד הרחוק, הוא לא נופל לקטגוריה של מד”ב.
    כנראה שיש לי עוד מה לאמר בנושא, אבל עוד מעט התגובה שלי עוברת את אורך הפוסט 🙂

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s