Articles

העם עם רמאללה? / רוני חרות

“העם עם הגולן”.

בתקופה שבה עוד היה נהוג להביע עמדות פוליטיות במחוזותינו – הסיסמה הזו קישטה את פגושיהן של אלפי מכוניות. אמנם הסטיקר כבר לא נמצא בשפע, אך המנטרה חיה ובועטת. עבור עשרות אלפי ישראלים, הגולן הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל והם לא יחזירו אותו בעד שום הון שבעולם. אולם, רמת הגולן נפלה לידי מדינת ישראל רק לאחר מלחמת ששת הימים. למעשה, רבים בארץ כינו אותה עד אז “הרמה הסורית”. אז כיצד הפכה הרמה הסורית לכל-כך ישראלית?

נסתכל סביב ובמהרה ניזכר שלא רק רמת הגולן נפלה לידיים ישראליות במסגרת אותה המלחמה – גם רצועת עזה והגדה המערבית חוו חוויה דומה. העם עם רמאללה? כנראה שלא. נהיר בהחלט שישנם יותר ישראלים שרואים ברמה”ג חלק ממדינת ישראל מאשר אנשים שרואים כך את שטחי יהודה ושומרון. למעשה, לפי סקר שפורסם ב”הארץ” בשנת 2008, רק 4% מכלל הנשאלים בחרו באופציה של “גבולות הקו הירוק עם יו”ש אבל בלי רמת הגולן”, לעומת 18% – פי 4.5 – שהעדיפו את אופציה של “גבולות הקו הירוק עם רמת הגולן, אבל בלי יו”ש”. זאת ועוד, מסקר שפורסם במעריב באותה השנה עולה כי 48% מהציבור בישראל יסרבו לצו פינוי מרמת הגולן אם יהיה כזה. ואם זה לא מספיק, אז מאותו הסקר עולה כי קיימת התנגדות גדולה יותר לנסיגה מהגולן במסגרת הסכם שלום מאשר לחלוקת ירושלים.

גילינו סתירה, שטחי יש”ע ושטחי רמת הגולן נמצאים בשליטה ישראלית לאורך אותה תקופה בדיוק והם הגיעו אליה באותו האופן. מדוע, אם כן, הפכה רמה”ג לחלק משמעותי מהקונצנזוס בעוד יהודה ושומרון הפכו ליקיריהם של מיעוט שלעיתים נחשב הזוי?

ובכן,לאחר כיבוש השטחים הללו בשנת 67 הוחל ממשל צבאי של מדינת ישראל הן על יש”ע והן על רמת הגולן. מפעל ההתנחלות החל ומדינת ישראל הקימה יישובים בשטחים שנוספו אליה. אין ספק שמדובר בהזדמנות נדירה עבור מדינה כל כך קטנה. הרי, מלחמת ששת הימים הגיעה לאחר הידרדרות כלל אזורית למצב מלחמתי. צעדים מאיימים נעשו בקרב שני הצדדים, מדינת ישראל חשה מאוימת, כנראה בצדק, פרצה מלחמה וישראל ניצחה בה, בגדול. כעת משתמשת ישראל בשטחים שהיא זכתה בהם במסגרת מלחמה שנחשבת ללגיטימית. אז למה כל העולם כועס עלינו כל כך?

התשובה פשוטה. זה לא חוקי בכלל. כל מה שתיארתי עתה, פרט לכינון הממשל הצבאי, אסור על פי החוק הבינלאומי במפורש. דיני המלחמה הבינלאומיים אוסרים הן על סיפוח של שטחים שנכבשו והן על העברת אזרחים אליהם. החוקים הללו נועדו כדי לשמור על מצבי כיבוש כזמניים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שהעברת אזרחים לשטחים כבושים גורמת להם להפוך לחלק מהמדינה בעיני הציבור. הרגש הזה מוביל בסופו של דבר לסיפוח (בין אם על פי השפעת הציבור ובין אם עקב רצון בצבירת כוח ושטח). והסיפוח – מוביל, בסופו של דבר, לעוד מלחמה. שטחים כבושים, לכל אורך ההיסטוריה הובילו למלחמות, וזו לא תופעה שעתידה להיעלם בעתיד הנראה לעין. מדינה נלחמת במדינה אחרת, היא משתלטת על שטחים ומנצחת במלחמה. לאחר הלחימה היא הופכת את השטחים הללו לחלק ממנה ומתחילה לפתח אותן. כעת, המדינה המפסידה, שהשטחים הללו שייכים לה הן רציונאלית והן רגשית, ממתינה לשעת כושר על מנת להחזיר לאזרחיה את אשר שלהם.

זו הסיבה שהחוק הבינלאומי אוסר על פעולות שעשויות להוביל לכיבוש ארוך טווח. על פיו, כאשר מדינה זוכה בשליטה בשטחים במצבי עימות, השטחים הללו מיועדים אך ורק למשא ומתן בסוף הלחימה או מעט אחריו ולא לשום דבר אחר. החוק הבינלאומי טוען, שכיבוש שטחים ושמירתם לאורך זמן מוביל למעגלי דמים שכמעט בלתי אפשרי לצאת מהם בהמשך. אם העלילה ההיפותטית הזו נשמעת לכם מוכרת זה מכיוון שזה בדיוק מה שקרה לנו. העולם מסתכל מלמעלה על הילד הקטן שנקרא ישראל ומנופף באצבעו: “אמרנו לכם”.

כל כך ברור לנו ששטחי רצועת עזה והגדה המערבית הם שטחי מריבה, אבל זו לא התחושה לגבי רמת הגולן. אנו יכולים לצאת ולטייל שם, אולי אפילו להתארח באיזה צימר באירועים מיוחדים. תחושת הביטחון הזו היא שהובילה לסיפוח הרגשי של הרמה בידי הציבור הישראלי. אולי הגיע העת להבין שהסיפוח הזה הוא רק רגשי? האם רמת הגולן אכן שלנו?

בשנת 1981 חוקקה מדינת ישראל את “חוק רמת הגולן”. החוק סיים את הממשל הצבאי שחלש על האזור וכינן בו שלטון ישראלי כבשאר חלקי הארץ. הלכה למעשה, מדינת ישראל סיפחה את רמת הגולן. היא הכריזה: זה שלנו.

התגובה של העולם כלפי ההכרזה המעט הזויה, לוותה בגיחוך קל, והיא הייתה מתוחכמת במיוחד, היא גרסה: “אז זהו, שלא”. ההכרזה של מדינת ישראל כי רמה”ג היא כעת חלק ממנה ריקה מתוכן, מן הסתם. השטח היה סורי ונכבש בלחימה. החוק הבינלאומי אוסר בתכלית האיסור על סיפוחו ולכן חוק רמת הגולן סותר באופן ישיר את דיני המלחמה והוא למעשה – אינו תקף. ואכן, החלטת האו”ם 497 קובעת כי לסיפוח אין שום משמעות מבחינה בינלאומית. למעשה, אם נשאל כל מדינה ומדינה ברחבי העולם אם רמת הגולן היא חלק מישראל אף אחת מהן לא תענה כן פרט למדינת ישראל, ונדמה לי שאפשר להסכים על כך שהתשובה שלנו נגועה בניגוד אינטרסים. וכאן יש מקום להעלות חשד כבד. ישנם אנשים שאינם מודעים לכל סיפור העלילה שתואר לעיל, מבחינתם רמת הגולן שייכת לנו וזהו. לאותם אנשים אני פונה ושואל: אם רמת הגולן שלנו, מדוע חוקקנו חוק שטוען שרמת הגולן היא שלנו? מיותר משהו. לירושלים, לתל אביב ולרחובות אין חוקים שכאלה. אני לא אומר את זה מכיוון שזהו טיעון המחץ, אלא מכיוון שאת ה”וזהו” – ברצוני לערער. אני פונה אל האנשים שהחזיקו עד כה בתפיסה זו ומבקשם להקדיש מחשבה לנושא החשוב והסבוך הזה. אולי הם לא יסכימו איתי, אולי בגמר הקריאה הם עדיין יאמינו כי רמת הגולן שייכת למדינת ישראל. אולם, אין ספק שרמת הגולן אינה “שלנו וזהו”.

מה קרה שגרם לכל כך הרבה ישראלים להרגיש, לחשוב ובעיקר לדעת שרמת הגולן היא שלהם? התשובה מתחילה בביטחון ונגמרת בטיול השנתי של כיתה ג’. נתחיל בהתחלה: בניגוד לרצועת עזה והגדה המערבית, מדינת ישראל הצליחה להשליט סדר וביטחון ברמת הגולן. זה נובע מכמה גורמים. ראשית, לתושבי הרמה היה לאן לברוח, והם עשו זאת: רוב תושביה ברחו לסוריה עם נפילתה לידיים ישראליות, דבר שלא עלה בידם של הפלסטינאים. שנית, השטחים ששייכים היום לרשות הפלסטינית לא כ”כ שייכים לאף אחד פרט לראשות הפלסטינית. למה הכוונה? הירדנים התכחשו לשטחים הללו מכל וכל ונוצר מעין שטח הפקר. לכן מדובר במקום שאזרחי ישראל לא יכולים לנוע בו בבטיחות ובחופשיות, אף אחד מאיתנו לא חולם הרי על לצאת לטיול קצר בעזה בשבת. באופן אירוני, הביטחון ברמת הגולן קשור דווקא לכך שיש מי שטוען לבעלות עליה. כלומר, סוריה רוצה את הרמה בחזרה, אך היא מדינה ריבונית לכל דבר. אי לכך, לכל פעולה שלה יש משמעות, היא לא תבצע פעולות תוקפניות שכן זו עילה למלחמה שיכולה להצית את האזור בכל רגע נתון. סוריה, מבחינתה, צריכה לגלות אחריות. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיגרר למלחמה מבלי שהעת תהיה נוחה עבורה.

השלטת הסדר והביטחון ברמה הביא לשגשוג של יישוביה. אך מעבר לכך: טיולים. טיולים עם המשפחה, טיולים עם בית הספר היסודי, טיול עם התיכון, טיול עם היחידה וטיול עם חברים. המון טיולים. נדמה לי שהפעם הראשונה שבה לקחו אותי מבית הספר לרמת הגולן הייתה כשהייתי בכתה ג’. ובכן, כבני אדם יש לנו נטייה טבעית: במידה ועברנו חוויה חיובית – אנו רוצים שלילדינו תהיה את האפשרות לעבור אותה גם כן. רמת הגולן מוצגת בנפשותינו באור חיובי. לשם לקחו אותנו כשהיינו קטנים. לא יכול להיות, אם כן, שהיא לא שלנו. לא יכול להיות שלילדינו לא תהיינה האפשרות לטייל שם גם כן.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שעל מנת לקדם את השלום במזרח התיכון אנו ניאלץ להשתחרר מהתחושה הטבעית הזו שאופפת ומטשטשת את ראייתנו. עם כל האהבה לחבל הארץ היפהפה הזה – ניאלץ במוקדם או במאוחר לוותר עליו. אבל, למרות הכל, אני אותיר מקום לתקווה. האופן שבו אנו חושבים כל כך מותאם למצב מלחמתי שלעיתים אנו לא מצליחים אפילו להבין את השלום, לחשוב אותו, לראות את יתרונותיו. הויתור על רמת הגולן לא יוביל בהכרח לחוסר היכולת של ילדינו לפקוד אותה. אם נצליח להגיע לשלום מתישהו, כל שילדינו יצטרכו על מנת לראות את הנופים המרהיבים של הרמה – יהיה דרכון. לאלו מכם שהתיאור הזה נראה להם אופטימי מדי, אני מציע לארוז תרמיל ולבקר בסלע האדום…

מראי מקום, הערות ומידע נוסף:

א.      הסקר שפורסם ב”הארץ”: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/986087.html

ב.      הסקר שפורסם ב”מעריב”: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/737/910.html

ג.       לכל מי שמעוניין להתחיל להתוודע אל דיני המלחמה הבינלאומיים ואל ההיסטוריה שלהם: http://en.wikipedia.org/wiki/Laws_of_war http://en.wikipedia.org/wiki/Geneva_Conventions

Standard

2 thoughts on “העם עם רמאללה? / רוני חרות

  1. Eden Kupermintz says:

    כמות זמן של שליטה היא סטנדרט למוסריות ההחזקה בשטח? אם אני מחזיק בשטח מסויים יותר זמן אז הוא הופך להיות יותר שלי? לא יודע, נשמע לי מוזר.

    בנוגע לפיתוח התשתיות אני יכול להסכים יותר. אין ספק שהרבה כסף נשפך על איזורים אלו ועל כן יש לדבר על פיצויים במידה של מעבר השטח. אך לדבר זה יש תקדים במשפט הבינלאומי ואין מניעה שבהסדר אפשרי עם סוריה יהיה אפשר לקבל פיצויים.

    לא כל כך הבנתי את הטענה האחרונה בנוגע לכיבושים במהלך ההיסטוריה. אכן היו כיבושים רבים, כגון אלכסנדר מוקדון או כיבוש אמריקה מהאינדיאנים. אך מה זה קשור? האם קיום התופעה הופך אותה ללגיטימית? לפי מה שקראתי, רוני לא טען שלא היה כיבוש מעולם. המצב הייחודי הוא הסיפוח אשר לא מוכר ע”י החוק הבינלאומי. שים לב שהוא לא טען כאן טענה מוסרית. יש כאן רק טענה תועלתנית: סיפוח ישראל את רמת הגולן הוא לא חוקי מבחינת החוק הבינלאומי (עובדה שאין להתווכח עליה) ולכן הוא פוגע בישראל (עובדה שבהחלט אפשר להתווכח עליה). הנזק עולה על התועלת (עובדה שאפשר להתווכח עליה) ולכן צריך להחזיר את הגולן. וזהו.

    בנוגע לדבריך האחרונים, קרי הטענות כנגד כתיבתו של רוני, אני רק יכול להגיד כי מדובר במאמר קצר, לא בתזה או בעבודת עמוק כלשהי. ככזה, הוא מציג את הנקודות המרכזיות בתמציתיות ומציע לקורא נקודת מחשבה חדשה על הנושא. אינני רואה בכל שום דבר פסול.

  2. IN FACT says:

    למען האמת ה”כיבוש” הישראלי שאתה מציג כאן, שולט ברמת הגולן הרבה יותר זמן משסוריה שלטה בו. ככה שמבחינה זו ומבחינת מי שפיתח את הרמה כנראה שיש לנו כמה זכויות.

    בנוסף, יש הרבה כיבושים במלחמות בהיסטוריה, ההכחשה שלך רק מראה על בורות קשה בתחום.

    למען האמת אני לא משקיע הרבה בתגובה הזו,
    בעיקר משום שאתה לא השקעת בכלל בכתיבת הטור הזה.
    שהוא לטעמי מאוד חד צדדי, מנותק מעובדות היסטוריות ומכוון כולו לאמירה ספציפית.

    הייתי מצפה מאדם אינטליגנט, להבין שהבעיה היא מורכבת, ולהביא את כל הגישות,
    ורק אז לתת החלטה. אחרת חבל.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s